חוק זכויות החולה

    חוק זכויות החולה - אושר ע"י מליאת הכנסת ב1- למאי 1996. החוק בא להסדיר את מערכת היחסים בין האנשים שאיתרע מזלם והם נזקקים לטיפול רפואי לבין הרופאים ושאר אנשי הצוות הרפואי. היתרון הנובע מן החוק הוא עיגון  נורמות וקודים של התנהגות הקשורים בזכויות החולה, בצורה המחייבת את כל העוסקים ברפואה .

    לטיפול הרפואי שותפים הצוות הרפואי והחולה. התפיסה העומדת בבסיס חוק זכויות החולה  היא שהחולה הוא אדם נבון המסוגל, בדרך כלל, לעמוד על זכותו לקבלת טיפול רפואי הולם. הדבר מתבטא בהצהרה המופיעה בפיסקה הראשונה של החוק: "חוק זה מטרתו לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו".

    חוק זכויות החולה הטיל על כל מנהלי המוסדות הרפואיים למנות עובד שיהיה אחראי לזכויות המטופלים ושעליו מוטל לבדוק את כלל התלונות ולטפל בהן.  סקר שערך בי"ח הדסה העלה שבכל בתי החולים מונו אחראים לזכויות המטופלים אולם הם ממלאים תפקיד זה בנוסף לתפקידי ניהול או מטה בארגונם. מסקנות הדו"ח הראות שההגנות הניתנות בחוק לנושאי תפקיד האחראים לזכויות המטופל אינן מאפשרות להם עצמאות מספקת אל מול הנהלות מוסדות הבריאות. ומוצע להביא לחיזוק מעמדם העצמאי בחקיקה או בתקנות ולהעמיד לרשותם אמצעים הנדרשים למילוי תפקידיהם ובכלל זה לנושא ההדרכה וההנחיה של חברי הסגל הרפואי בנוגע לשמירה על זכויות המטופלים. לסקר המלא בנושא "מעמדם של האחראים לזכויות המטופלים בבתי-החולים" לחץ כאן

    לעיון בשנים עשר עקרונות החוק - לחץ

    לעיון בחוק זכויות החולה - לחץ

    למידע על רשלנות רפואית

    להורדת מאמר בנוגע "מלווים ובני משפחה במערכת הבריאות"   לחץ כאן